senior policia, no comprende ingles

ראשית, כדי לפרוק את זה מהלב, אני רוצה לספר לכם על הפרוייקט הסודי מאוד מאוד של גוגל עליו אני עובד (תשדלו לא לספר לאף אחד, הא?). ובכן מדובר באבטיפוס של רובוט שיודע להזמין קפה, פרוייקט מאתגר וחשוב. בעתיד מתוכננת אינטגרציה עם רובוט יפני שיודע להכין תה. איחלתי לרובוטים בהצלחה.

אתמול תמו להם שלושה שבועות אינטנסיביים ביותר בגוגלפלקס בקליפורניה. יום ממוצע כלל 3-5 פגישות עם אנשים חדשים שמספרים לי על הפרוייקט שלהם, 2-3 הרצאות טכניות, ו-1-2 ארוחות שחיתות.
המטרה של הלו"ז המטורף הזה היא ליצור קשרים עם האנשים המתאימים. מסתבר שיש פה הרבה מאוד ישראלים שחיים בקליפורניה ועובדים בגוגל, והם מפוזרים היטב בכל הצוותים החשובים, מה שהקל מאוד על ההתמצאות (אם מישהוא מיכם קורא, תודה!)
סופי השבוע גם הם היו טיפה מטורפים, יצא לי להיות בפסטיבל מוסיקה בסנטה ברברה, במשחק פוקר לתוך הלילה, אצל משפחה שלא ידעתי בכלל שיש לי, אצל חברים ואצל חברות...
במקביל, הספקתי לבנות לעצמי שם של עבריין התנועה המוביל מבין הישראלים פה:
- חניתי לתוך הפגוש של לטיני עצבני. אומנם לא קרה שום נזק, אבל הוא חטף התקף לב קטן כשראה את האותיות המוזרות על הרישיון שלי, והזמין שוטר שמילא דו"ח.
- מסתבר שכששוטר מנסה לעצור אותך על מהירות, הוא לא עוקף אותך וקורא לתוך הרמקול "פונטו עצור בצד", הוא פשוט נוסע אחריך עם סירנה, גם אם אתה מאט.
אחרי שסוף סוף עצרתי ניגש אליי שוטר מחומם ביותר. כשניסיתי להסתובב כדי להביא ניירות מהמושב האחורי, הוא דחף אותי חזרה למושב. למזלי יצאתי רק עם דו"ח על מהירות, ותחושת פרנויה קלה.

אז מה חופן בחובו העתיד? היום ומחר אני נמצא בניו יורק, ואח"כ אני חוזר לארץ הקודש. בסופ"ש יש את מסיבת הפורים המסורתית שאני מארגן עם הילה - ואני מצפה לפגוש את כולם שם.

חפשו אותי בגוגל

רבים שואלים אותי: אייל, איפה אתה? האם כבר חזרת מדרום אמריקה? למה אתה לא מתקשר? תור מי השבוע לעשות ספונז'ה?

את התשובה הקצרה ניתן למצוא בגוגל. ונעבור לתשובה הארוכה:
בימים אלו ממש מוקם מרכז פיתוח של גוגל בתל-אביב. העובדים החדשים נשלחים לטירונות במשרדים הראשיים של גוגל במאונטין ויוו, קליפורניה. אז אחרי שבוע של מנוחה בארץ, ארזתי קיטבג ועליתי על מטוס לקליפורניה.
המרכז הראשי במאונטין ויוו מפורסם כאחד ממקומות העבודה המפנקים בעולם - ואכן ניתן למצוא בו את הדברים הבאים:
- אוכל גורמה בחינם בתוך הקמפוס: לכל בניין יש מסעדה משלו עם אוכל שונה, ברמה שקשה להאמין. כל 100 מטר יש קפיטריה עם פינוקים. וביום שישי בערב (שקול לחמישי שלנו) יש פגישה המונית עם בירות, יין, וג'ז.
- בריכות שחייה, מגרש כדורעף
- שולחנות מסג', חדרי כושר
- שולחנות פול, משחקי וידאו עתיקים, טלוויזיות
- עמדות לתיקון וחלוקה של חומרה (בחינם כמובן)
- בובת ענק של דארט ויידר, פסנתר, שלד של דינוזאור ועוד ועוד


האנשים שעובדים במקום נופלים לאחת מהקטגוריות הבאות:
א. גורואים של תוכנה, כאלו שכתבו את הספר שהגורואים בארץ קוראים
ב. גורואים של אקדמיה - פרופסורים מסטנפורד וברקלי, סתם דוקטורים לא נחשב פה

יוצא שאני מרגיש פה קצת כמו ילד מפגר, שבקושי יודע להגיד לינוקס בלי טעויות דפוס. מאידך, האנשים פה מאוד ידידותיים ותמיד שמחים לעזור ולהסביר על מה הם עובדים.
יש פה הרבה מאוד מאוד מה ללמוד, ואני מסיים את היום בשעה עשר, ככה שאין לי זמן לבילויים. הספקתי בינתיים לפגוש את אח של מאיה לערב בירות... עכשיו מתחיל סוףשבוע ארוך (ביום שני לאמריקאים חג מצחיק בשם "פריזדנט'ס דיי") ככה שאני אוכל קצת להוריד הילןך.
סיפורים נוספים יגיעו בהמשך, בינתיים אני אשאיר אותכם עם קצת תמונות.
ואל תהיו סנובים, תשאירו תגובות!

ניו יורק - תל-אביב

ניו יורק היא הבית של הניקס, של תוכנית "הדוגמניות" המקורית, ושל אח שלי. המקום המושלם לסיים את הטיול. ניו יורק היא עיר מפנקת, והיא פינקה אותי בכל אחד מהחושים:

ראייה - ניו יורק זה עיר שאפשר לראות בה הכל, החל מבחורות סיניות יפיפיות, וכלה בבחורות שחורות יפיפיות. טוב, למי שזה ממש חשוב, ראיתי גם מחזמר, בניינים גבוהים, וגשרים מגניבים - ראו תמונה.

שמיעה - הופעת ג'ז משובחת*, והרבה נגני רחוב.

מישוש - באקווריום של ניו יורק, היתה פינת ליטוף ל"סרטן הפרסה" - ראו תמונה.









טעם - למזלי, היה בניו יורק "שבוע המסעדות" כך שהיתה לי הזדמנות לטעום הרבה מסעדות יוקרתיות, במחירים סבירים יחסית. השארתי חור בארנק, ואדמה חרוכה מאחורי (ראה תמונה). זכורה לטובה במיוחד המנה של סרטן פרסה ברוטב שמנת (סתם, סתם)











ריח - בפאבים בניו יורק אסור לעשן! מי שבכל זאת חייב להסריח את הסביבה, עושה את זה בחוץ בשלג, לשמחתם לאיד של הלא מעשנים


בכן קוראיי, בזאת תם הטיול!!! כפי שאומרים אצלכם, היה קצוות.
את הפרק הנוכחי אני כותב מארץ הקודש!!!

עם זאת, לא תמו נדודיי... אבל על כך בפרק הבא.


*אני ממליץ על הלהקה בחום, שם הלהקה הוא
The bad plus

ק קר קרנ קרנבל

מסתבר שבארגנטינה יש חלקים שהם ברזיל בקטנה, מושלם עבור הישראלי הקמצן שאין לו כוח וזמן לברזיל:
ראשית כל קרנבל - מסתבר שגם לארגנטינטים יש אחד! הקרנבל מתקיים כל סופ¨שבוע בעיירה חמודה לא רחוק מבואנוס איירס, וחופים לה לרוב (אם כי על שפתו של נהר). מקום מושלם לבטן גב ועוד חלקים שונים בגופ, אני חושב שהתמונות מדברות בעד עצמן.

וכדי להגביר את השמחה, המשכתי למפלי האיגואסו. המפלים יושבים בתוך ג'ונגל, מה שאומר שעל הדרך בין המפלים אפשר לראות בעלי חיים משמחים מאוד: איגואנות, קופים, ראקונים, ופרפרים עד אינסופ. מאידך לא ניתן לשרוץ במקום יותר מיום יומיים, מפני שההרגשה שם היא כמו בתוך סיר צ'ולנט צבאי: חם נורא, לח אינסופ, ומלא יתושים.

התחנה הבאה היא בואנוס בואנוס לכמה ימים, ואז התפנקות בניו יורק ניו יורק עם האח. היאח!

יין ואבנים מתגלגלות

בפרק הקודם עוד היינו בדרום הקר. על מנת לקצר נסיעות משעממות עבורי, וימים של המתנה לבלוג עבורכם - תפסתי טיסה צפונה, ועוד אוטובוס קצר עד למנדוזה.

מנדוזה זה בד"כ שם של הרשע בסרטי סטיבן סיגל, אבל זה גם שמה של עיר תוססת מאוד בארגנטינה. כל יום וכל לילה הרחובות מלאים במאות דוכנים של אמנים, ובאלפי אנשים צעירים.
מנדוזה היא בירת היין של ארגנטינה, וכראוי למעמדה מאפשרת לך את הבילוי היחודי הבא: סיור יקבים רכוב על אופניים. המסלול די קצר ושטוח, אך האתגר העיקרי הוא לשמור על רכיבה בקו ישר ולשמור כוחות ליקב הבא. אך אל נא תחשבו כי שטחי אנוכי! כעת אני יודע להבדיל (בטעימה!) בין מלבק לקברנה, ואיך הכי כדאי לאכסן יין אדום*.

אחרי השעשוע לעיל, יצאתי אל הטרק האחרון שלי בדרום אמריקה - טיפוס לתצפית על הר אקונקגואה. על הנייר מדובר בטרק יקר (250 שקל לאישור כניסה) ומסודר מאוד. ומכיוון שלא מצאתי שותפ מתאים, החלטתי לעשות אותו לבד.
ביום של הטרק, כח עליון התערב כדי לעצרני מלבצע בהר את זממי: קמתי חולה, הריבה התפוצצה ביד, מזג האוויר היה גשמומי, והשלטים במסלול הראו זמנים ארוכים בצורה לא הגיונית. טיפסתי למעלה יחד עם המסלול כשלפתע קול רעם עז - אני מביט למעלה, ורואה סלע גדול שניתק מההר ומדרדר לו למטה. בעודי נהנה מהמחזה, עיניי קולטות חבורת ארגנטינאים צועקים ומנפנפים - מנסים לסמן שהסלע מדרדר לעברי! מזל שהאסימון נפל מהר יותר מהסלע, כי 5 שניות של ריצה באמוק הפרידו ביני לבין המחצות טוטאלית בהחלט. תמונת האילוסטרציה מבהירה היטב מאיזו סכנה ארורה ניצלתי.


המשך הטיפוס עד לקמפינג היה מטיש, עקב החולי, הגשם וחוסר בחברה. בקמפינג הבישול לקח יובלות מפני שהמצית נשבר(!) והגז בגזיה (בה השתמשתי רק פעם אחת לפני!) אזל, וכמו שאומר השיר - הכח נגמר והלב נשבר. החלטתי לוותר על המשך הטרק ולמחרת ביצעתי נסיגה מבוהלת חזרה לעיר. כמו שאומר הסמל שלי מטורוס דל פיינס (ראה פרק קודם): חוויה זה סיוט שנגמר.

* בקיבה.

קרחונים וקארחנות

את השבועיים האחרונים ביליתי בחלק הדרומי של פטגוניה - ארץ הקרחונים (ממש לפני שמגיעים לארץ האש, עולים קומה שנייה ומבקשים את חואן). המקום ידוע בטרקים השווים ביבשת. עשיתי פה שני טרקים עיקריים:

פריץ רוי - קרוי על שם לוקו, השותף של אחי בדירה, בשל העובדה שכואב לך בתחת אחרי שאתה מסיים אותו (עוד על פריץ בבלוג של אחי - לינק בצד ימין למטה). אחרי הטרק חגגתי את הסילבסטר במסיבה הזויה - דמיינו אותי בכוך צר עם עוד 100 מוצילרוס, קופצים ודוחפים לכל הכיוונים לצלילי בוב מארלי. יחד איתי קפצץ לו אדמונדו, אמיגו מאוסטריה בן 50 שמסתובב בכל מקום עם ברווז גומי.

הטרק הבא בתור קרוי טורוס דל פיייינו - קרוי על שם הכאב ברגליים ובגב שיש לך אחרי שאתה מסיים אותו. הטרק מצטיין בנופים מדהימים בטירוף, ובאינסוף ישראלים שעושים אותו - הפקחים של הפארק יודעים להגיד "רוצה קפה" בשתי השפות הרשמיות של האזור: עברית, ועברית עם ריש ספרדית מתגלגלת. את הטרק עשיתי יחד עם עידן, סמל לשעבר בהנדסה קרבית. כתוצאה מכך, הקצב היה רצחני, השתיקות היו רועמות, והעיקר - הוא סחב את האוהל (אם אתה קורא, תודה). כשעידן לא הסתכל, ניצלתי את ההזדמנות להשתעשע קצת עם בנות המקום.




כפינאלה לביקור באיזור, קינחתי בקצת פינגוונים. בתמונה ניתן לראות פינגוונים מבקרים בשמורה של תיירים לא ישראלים,