tag:blogger.com,1999:blog-73738430070695142012024-02-18T22:13:14.304-08:00עולמו של מולדראייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.comBlogger15125tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-32026048725729461012008-10-01T10:32:00.000-07:002008-10-01T12:20:52.915-07:00כנס מפתחים של גוגל ישראל<div dir="rtl" style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh6.ggpht.com/moladeyal/R-5kqnlVdmI/AAAAAAAAAt8/hyXm9TEfEAQ/s400/IMG_4065.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 320px;" src="http://lh6.ggpht.com/moladeyal/R-5kqnlVdmI/AAAAAAAAAt8/hyXm9TEfEAQ/s400/IMG_4065.JPG" alt="" border="0" /></a>ב-2 לנובמבר יש לגוגל כנס מפתחים.<br />אני אהיה שם, ויהיה לתוך פנים באופן כללי...<br /><a href="http://code.google.com/intl/il/events/developerday/2008/home.html" onmousedown="'UntrustedLink.bootstrap($(this)," target="_blank" rel="nofollow">http://code.google.com/intl/il/events/developerday/2008/home.html</a><br /><br />בתמונה - כנס מפתחים (אילוסטרציה)<br /></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-263289659752047872008-04-26T07:11:00.000-07:002008-04-26T08:07:26.754-07:00אביב הגיע<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh5.ggpht.com/moladeyal/SApVDJtyJkI/AAAAAAAAA8s/eZ4Re8G9AxI/s288/IMG_3116.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 200px;" src="http://lh5.ggpht.com/moladeyal/SApVDJtyJkI/AAAAAAAAA8s/eZ4Re8G9AxI/s288/IMG_3116.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">וואו, כבר מזמן לא עידכנתי פה... חלק מהפוסטים מעלים עובש. אז בואו נעשה קצת ניקיון לכבוד הפסח:<br /><br />לפני שבועיים טסתי (יחד עם שאר המשרד) לאוסטריה, לכנס של הגוגלרים מכל אירופה.<br />לשימור: הרבה בירה, אוכל, ריקודים, הרצאות מעניינות, בחורות יפות, סקי, ובדיחות שואה.<br />לשיפור: האוכל (בעיקר כרוב חמוץ, רביולי חמוץ, פירה חמוץ. מקרוביי טוענים שהבשר היה סבבי).<br /><br />באחד מהערבים התוכנית היתה ארוחת ערב פלצנית של כל המהנדסים מאירופה. על כל שולחן פוזרו קצת קוביות לגו, והדי ג'יי ניגן על איזה כלי אקספרמנטלי (<a href="http://www.oddmusic.com/gallery/om31000.html">בערך כזה</a>) שהפיק קול של אופניים חלודות.<br />כנקמה בצורר האוסטרי, אחד מהמהנדסים אצלנו החליט לבנות מגדל עצום מלגו (ראה תמונה), שקיבל את השם מגדל האשליות של יואח (יוזם הרעיון). יואח הצליח לרתום חלק מהמהנדסים הישראליים, אולם לדאבוננו המגדל ההתחלתי התמוטט אחרי פחות משני מטר, לקול לעגם של הגויים. בשלב זה נכנס לתמונה מהנדס בניין (מה הוא עושה בגוגל?) בשם ג'יזס (בחיי) שעזר לנו עם קצת טיפים ותוכניות. מיקריות?<br /><br />יכולתי להמשיך לפאר ולקלס את המגדל, אבל אנחנו באמת רוצים להתקדם. היום האחרון בכנס היה יום סקי. עבדכם בחר לנסות שיעור סנובורד, כי אמרו לו שזה יותר קל מללמוד סקי.<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://lh5.ggpht.com/moladeyal/SApVbJtyJzI/AAAAAAAAA-o/Lf3Kl-SZxnQ/s288/IMG_3137.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 200px;" src="http://lh5.ggpht.com/moladeyal/SApVbJtyJzI/AAAAAAAAA-o/Lf3Kl-SZxnQ/s288/IMG_3137.jpg" alt="" border="0" /></a><br />בתמונה אתם יכולים לראות איך אני נראה אחרי 100 נפילות על השלג האוסטרי. טוב, אם להיות כנה, נולדתי עם הפרצוף הזה...<br />קיצורו של דבר, חזרתי כשגופי דואב, אבל לכל הפחות אני עכשיו יש לי בטחון עצמי להגיד שאני גרוע בסנובורד.<br />סך הכל, אני יכול לומר שהכנס היה גטאות לגבות.<br /><br />ומה חדש בחיים בארץ? ובכן, הח'ברה שלי במכת הריונות... כל בחורון מתחיל לחפש גנון, כל בחורה נשואה סוחבת בבטן הפתעה (אממ, וגם כמה לא נשואות... ודי לחכימא). לגדל חתול זה כבר לא נחשב קול. נראה לי שהבנתם את הרעיון (שיעורי בית: למצוא עוד חרוז ולהביא עוד ילד). בתמונה - היריון (אילוסטרציה)<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://ia.media-imdb.com/images/M/MV5BMTI0MjI2MjAyNF5BMl5BanBnXkFtZTYwNTI0ODU3._V1._SY400_SX600_.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 200px;" src="http://ia.media-imdb.com/images/M/MV5BMTI0MjI2MjAyNF5BMl5BanBnXkFtZTYwNTI0ODU3._V1._SY400_SX600_.jpg" alt="" border="0" /></a>גם הפרוייקט שלנו בהיריון. זה כואב, זה כבד, אבל בקרוב זה יצא.....<br /><br />בזמן הסדר בבלוג, גיליתי תגובות מאנשים שמתעניינים בגוגל. קודם כל, אני מתנצל שלא התייחסתי, מזמן לא נכנסתי לכאן. הנה קצת טיפים:<br />מי שמחפש עבודה במשרד של גוגל בתל-אביב (או חיפה), או סתם רוצה ליצור קשר עם משאבי אנוש - אז ב- www.google.co.il יש לינק של דרושים (הוא קטן מאוד, אז אני אחסוך לכם - <a href="http://www.google.co.il/support/jobs/bin/static.py?page=intl.html&jobslg=iw">הנה</a>).<br />מי שסתם רוצה לדבר עם מישהוא מגוגל, מוזמן לשלוח לי מייל ל-moladeyal בgmail. לוקח לי בדרך כלל הרבה זמן לענות, אז אני מתנצל מראש.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-34016522166783512852007-03-04T20:08:00.000-08:002007-03-04T20:08:41.095-08:00senior policia, no comprende ingles<div style="text-align: right;">ראשית, כדי לפרוק את זה מהלב, אני רוצה לספר לכם על הפרוייקט הסודי מאוד מאוד של גוגל עליו אני עובד (תשדלו לא לספר לאף אחד, הא?). ובכן מדובר באבטיפוס של רובוט שיודע להזמין קפה, פרוייקט מאתגר וחשוב. בעתיד מתוכננת אינטגרציה עם <a href="http://www.teamdroid.com/archives/2005/10/30/karakuri-the-tea-robot/">רובוט יפני שיודע להכין תה</a>. איחלתי לרובוטים בהצלחה.<br /><br />אתמול תמו להם שלושה שבועות אינטנסיביים ביותר בגוגלפלקס בקליפורניה. יום ממוצע כלל 3-5 פגישות עם אנשים חדשים שמספרים לי על הפרוייקט שלהם, 2-3 הרצאות טכניות, ו-1-2 ארוחות שחיתות.<br />המטרה של הלו"ז המטורף הזה היא ליצור קשרים עם האנשים המתאימים. מסתבר שיש פה הרבה מאוד ישראלים שחיים בקליפורניה ועובדים בגוגל, והם מפוזרים היטב בכל הצוותים החשובים, מה שהקל מאוד על ההתמצאות (אם מישהוא מיכם קורא, תודה!)<br />סופי השבוע גם הם היו טיפה מטורפים, יצא לי להיות בפסטיבל מוסיקה בסנטה ברברה, במשחק פוקר לתוך הלילה, אצל משפחה שלא ידעתי בכלל שיש לי, אצל חברים ואצל חברות...<br />במקביל, הספקתי לבנות לעצמי שם של עבריין התנועה המוביל מבין הישראלים פה:<br />- חניתי לתוך הפגוש של לטיני עצבני. אומנם לא קרה שום נזק, אבל הוא חטף התקף לב קטן כשראה את האותיות המוזרות על הרישיון שלי, והזמין שוטר שמילא דו"ח.<br />- מסתבר שכששוטר מנסה לעצור אותך על מהירות, הוא לא עוקף אותך וקורא לתוך הרמקול "פונטו עצור בצד", הוא פשוט נוסע אחריך עם סירנה, גם אם אתה מאט.<br />אחרי שסוף סוף עצרתי ניגש אליי שוטר מחומם ביותר. כשניסיתי להסתובב כדי להביא ניירות מהמושב האחורי, הוא דחף אותי חזרה למושב. למזלי יצאתי רק עם דו"ח על מהירות, ותחושת פרנויה קלה.<br /><br />אז מה חופן בחובו העתיד? היום ומחר אני נמצא בניו יורק, ואח"כ אני חוזר לארץ הקודש. בסופ"ש יש את <a href="http://docs.google.com/Doc?id=dqcj999_29hksk7n">מסיבת הפורים המסורתית שאני מארגן עם הילה</a> - ואני מצפה לפגוש את כולם שם.</div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-90074028318387648892007-02-17T12:13:00.000-08:002007-02-17T12:13:06.776-08:00חפשו אותי בגוגל<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://img.timeinc.net/time/photoessays/2006/inside_google/images/03.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 200px;" src="http://img.timeinc.net/time/photoessays/2006/inside_google/images/03.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><br /><br /><div style="text-align: right;">רבים שואלים אותי: אייל, איפה אתה? האם כבר חזרת מדרום אמריקה? למה אתה לא מתקשר? תור מי השבוע לעשות ספונז'ה?<br /><br />את התשובה הקצרה ניתן למצוא בגוגל. ונעבור לתשובה הארוכה:<br />בימים אלו ממש מוקם מרכז פיתוח של גוגל בתל-אביב. העובדים החדשים נשלחים לטירונות במשרדים הראשיים של גוגל במאונטין ויוו, קליפורניה. אז אחרי שבוע של מנוחה בארץ, ארזתי קיטבג ועליתי על מטוס לקליפורניה.<br />המרכז הראשי במאונטין ויוו מפורסם כאחד ממקומות העבודה <a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://img.timeinc.net/time/photoessays/2006/inside_google/images/01.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 200px;" src="http://img.timeinc.net/time/photoessays/2006/inside_google/images/01.jpg" alt="" border="0" /></a>המפנקים בעולם - ואכן ניתן למצוא בו את הדברים הבאים:<br />- אוכל גורמה בחינם בתוך הקמפוס: לכל בניין יש מסעדה משלו עם אוכל שונה, ברמה שקשה להאמין. כל 100 מטר יש קפיטריה עם פינוקים. וביום שישי בערב (שקול לחמישי שלנו) יש פגישה המונית עם בירות, יין, וג'ז.<br />- בריכות שחייה, מגרש כדורעף<br />- שולחנות מסג', חדרי כושר<br />- שולחנות פול, משחקי וידאו עתיקים, טלוויזיות<br />- עמדות לתיקון וחלוקה של חומרה (בחינם כמובן)<br />- בובת ענק של דארט ויידר, פסנתר, שלד של דינוזאור ועוד ועוד<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://img.timeinc.net/time/photoessays/2006/inside_google/images/07.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 200px;" src="http://img.timeinc.net/time/photoessays/2006/inside_google/images/07.jpg" alt="" border="0" /></a><br />האנשים שעובדים במקום נופלים לאחת מהקטגוריות הבאות:<br />א. גורואים של תוכנה, כאלו שכתבו את הספר שהגורואים בארץ קוראים<br />ב. גורואים של אקדמיה - פרופסורים מסטנפורד וברקלי, סתם דוקטורים לא נחשב פה<br /><br />יוצא שאני מרגיש פה קצת כמו ילד מפגר, שבקושי יודע להגיד לינוקס בלי טעויות דפוס. מאידך, האנשים פה מאוד ידידותיים ותמיד שמחים לעזור ולהסביר על מה הם עובדים.<br />יש פה הרבה מאוד מאוד מה ללמוד, ואני מסיים את היום בשעה עשר, ככה שאין לי זמן לבילויים. הספקתי בינתיים לפגוש את אח של מאיה לערב בירות... עכשיו מתחיל סוףשבוע ארוך (ביום שני לאמריקאים חג מצחיק בשם "פריזדנט'ס דיי") ככה שאני אוכל קצת להוריד הילןך.<br />סיפורים נוספים יגיעו בהמשך, בינתיים אני אשאיר אותכם עם קצת תמונות.<br />ואל תהיו סנובים, תשאירו תגובות!<br /><br /><br /></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-6234959470919636802007-02-04T14:23:00.001-08:002007-02-04T14:23:54.837-08:00ניו יורק - תל-אביב<div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh77RYlwm0Aiv972QmnMwnC6ERAjdWU7Td5S9xCjtli6EO7twwyR2OHhbWQ2RrRtv8Di0kn9itREoRnizjKgTB-5jiBZdgULIy15qelOng_MwJshdVnd-I8Hd7fZOGYd2cGu5sFMFAQyag/s1600-h/6.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh77RYlwm0Aiv972QmnMwnC6ERAjdWU7Td5S9xCjtli6EO7twwyR2OHhbWQ2RrRtv8Di0kn9itREoRnizjKgTB-5jiBZdgULIy15qelOng_MwJshdVnd-I8Hd7fZOGYd2cGu5sFMFAQyag/s320/6.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5027801924916787266" border="0" /></a>ניו יורק היא הבית של הניקס, של תוכנית "הדוגמניות" המקורית, ושל אח שלי. המקום המושלם לסיים את הטיול. ניו יורק היא עיר מפנקת, והיא פינקה אותי בכל אחד מהחושים:<br /><br /></div><div style="text-align: right;"><div style="text-align: right;">ראייה - ניו יורק זה עיר שאפשר לראות בה הכל, החל מבחורות סיניות יפיפיות, וכלה בבחורות שחורות יפיפיות. טוב, למי שזה ממש חשוב, ראיתי גם מחזמר, בניינים גבוהים, וגשרים מגניבים - ראו תמונה.<br /></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />שמיעה - הופעת ג'ז משובחת*, והרבה נגני רחוב.<br /><br />מישוש - באקווריום של ניו יורק, היתה פינת ליטוף ל"סרטן הפרסה" - ראו תמונה.<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjRftKVvSt5k0t6Z9Q8yIeJzvOnWAeZ7HwcJkXagjO_i9lTPpZX-ITDtuYJt9qbOyBlTqeYSObbsJbh10Lt8HGs9u0tnOtJuvTodKeTJUtxBTXp6m02qijtWqhXHNeloHRivLC__aIE1D4/s1600-h/horseshoe_crab2.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjRftKVvSt5k0t6Z9Q8yIeJzvOnWAeZ7HwcJkXagjO_i9lTPpZX-ITDtuYJt9qbOyBlTqeYSObbsJbh10Lt8HGs9u0tnOtJuvTodKeTJUtxBTXp6m02qijtWqhXHNeloHRivLC__aIE1D4/s200/horseshoe_crab2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5027805262106376306" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />טעם - למזלי, היה בניו יורק "שבוע המסעדות" כך שהיתה לי הזדמנות לטעום הרבה מסעדות יוקרתיות, במחירים סבירים יחסית. השארתי חור בארנק, ואדמה חרוכה מאחורי (ראה תמונה). זכורה לטובה במיוחד המנה של סרטן פ<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjfNKpFUkPdLv5vRv9kImjWsaJVzaYckgL0S0zd358iEBKBlIDuRid-jfNJOWNyGK67qKeOwl437OiadCr0tajX5AcZ1WlmyKWb-_kaDAjohRkBxh2SGv4wmVQjsZieQPs57GS3RuUd57w/s1600-h/Dishes-Giclee-Print-C12177188.jpeg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjfNKpFUkPdLv5vRv9kImjWsaJVzaYckgL0S0zd358iEBKBlIDuRid-jfNJOWNyGK67qKeOwl437OiadCr0tajX5AcZ1WlmyKWb-_kaDAjohRkBxh2SGv4wmVQjsZieQPs57GS3RuUd57w/s200/Dishes-Giclee-Print-C12177188.jpeg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5027804566321674338" border="0" /></a>רסה ברוטב שמנת (סתם, סתם)<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />ריח - בפאבים בניו יורק אסור לעשן! מי שבכל זאת חייב להסריח את הסביבה, עושה את זה בחוץ בשלג, לשמחתם לאיד של הלא מעשנים<br /><br /><br />בכן קוראיי, בזאת תם הטיול!!! כפי שאומרים אצלכם, היה קצוות.<br /><span style="font-weight: bold;">את הפרק הנוכחי אני כותב מארץ הקודש!!!</span><br /><br />עם זאת, לא תמו נדודיי... אבל על כך בפרק הבא.<br /><br /><br />*אני ממליץ על הלהקה בחום, שם הלהקה הוא<br />The bad plus<br /></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-49165079591761962502007-01-27T06:50:00.000-08:002007-01-27T06:50:41.918-08:00ק קר קרנ קרנבל<div style="text-align: right;">מסתבר שבארגנטינה יש חלקים שהם ברזיל בקטנה, מושלם עבור הישראלי הקמצן שאין לו כוח וזמן לברזיל:<br />ראשית כל קרנבל - מסתבר שגם לארגנטינטים יש אחד! הקרנבל מתקיים כל סופ¨שבוע בעיירה חמודה לא רחוק מבואנוס איירס, וחופים לה לרוב (אם כי על שפתו של נהר). מקום מושלם לבטן גב ועוד חלקים שונים בגופ, אני חושב שהתמונות מדברות בעד עצמן.<br /></div><br /><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiMkKuh2hCx1-fSetVzKAveu9KMdyPsiz2E-HvPt1uHsRy6A81VLvTX74vwaMMkY4A80RW6M65DmU_vqG0x8ZZAAU0e9cDr9huFz82OyHtrquCbNf6f_kMYGeZq334X2xG0QpJggBlzjFs/s1600-h/carnval2.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5024494725725408098" style="margin: 0px 0px 10px 10px; float: right;" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiMkKuh2hCx1-fSetVzKAveu9KMdyPsiz2E-HvPt1uHsRy6A81VLvTX74vwaMMkY4A80RW6M65DmU_vqG0x8ZZAAU0e9cDr9huFz82OyHtrquCbNf6f_kMYGeZq334X2xG0QpJggBlzjFs/s320/carnval2.jpg" border="0" /></a><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgoSof3mRIYsF9iH3XOuXwMmIff-Kee4AdDHZTsbKkNWr2NJPhTQBaW8iddYh0b9SuBBOTUID0RrWr3P51eyG_FZVvoCtxcf62-1r4tmxz9YuQS3rjyoLYgrsVATCu0P9FlEBIjCpvAUoU/s1600-h/carnval1.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5024494042825608018" style="margin: 0px 10px 10px 0px; float: left;" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgoSof3mRIYsF9iH3XOuXwMmIff-Kee4AdDHZTsbKkNWr2NJPhTQBaW8iddYh0b9SuBBOTUID0RrWr3P51eyG_FZVvoCtxcf62-1r4tmxz9YuQS3rjyoLYgrsVATCu0P9FlEBIjCpvAUoU/s320/carnval1.jpg" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div style="text-align: right;">וכדי להגביר את השמחה, המשכתי למפלי האיגואסו. המפלים יושבים בתוך ג'ונגל, מה שאומר שעל הדרך בין המפלים אפשר לראות בעלי חיים משמחים מאוד: איגואנות, קופים, ראקונים, ופרפרים עד אינסופ. מאידך לא ניתן לשרוץ במקום יותר מיום יומיים, מפני שההרגשה שם היא כמו בתוך סיר צ'ולנט צבאי: חם נורא, לח אינסופ, ומלא יתושים.<br /><br />התחנה הבאה היא בואנוס בואנוס לכמה ימים, ואז התפנקות בניו יורק ניו יורק עם האח. היאח!</div><div><br /><br /><div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi50TBc1ErLGUB10SUbFoT_9ksvVV3xDqvsMGpDWgaegJ4_mXm8rhiP6ftr7qBbSvCaf8ZjiMF3sSzB-0QJPDFrlkPCCY0aIgqCM9o84H0qGenDRUckeCJQC0GPW5gHU8etCszc3njAUss/s1600-h/iguazo.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5024495206761745266" style="margin: 0px 10px 10px 0px; float: left;" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi50TBc1ErLGUB10SUbFoT_9ksvVV3xDqvsMGpDWgaegJ4_mXm8rhiP6ftr7qBbSvCaf8ZjiMF3sSzB-0QJPDFrlkPCCY0aIgqCM9o84H0qGenDRUckeCJQC0GPW5gHU8etCszc3njAUss/s320/iguazo.jpg" border="0" /></a><br /><br /><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div></div></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-47493677128258903482007-01-23T09:39:00.000-08:002007-01-23T09:39:14.779-08:00יין ואבנים מתגלגלות<div style="text-align: right;">בפרק הקודם עוד היינו בדרום הקר. על מנת לקצר נסיעות משעממות עבורי, וימים של המתנה לבלוג עבורכם - תפסתי טיסה צפונה, ועוד אוטובוס קצר עד למנדוזה.<br /></div><div style="text-align: right;"><span class="q">מנדוזה זה בד"כ שם של הרשע בסרטי סטיבן סיגל, </span><span class="q">אבל זה גם שמה של עיר תוססת מאוד בארגנטינה. כל יום וכל לילה הרחובות מלאים במאות דוכנים של אמנים, ובאלפי אנשים צעירים. </span><br /><span class="q">מנדוזה היא בירת היין של ארגנטינה, וכראוי למעמדה מאפשרת לך את הבילוי היחודי הבא: סיור יקבים רכוב על אופניים. המסלול די קצר ושטוח, אך האתגר העיקרי הוא לשמור על רכיבה בקו ישר ולשמור כוחות ליקב הבא. אך אל נא תחשבו כי שטחי אנוכי! כעת אני יודע להבדיל (בטעימה!) בין מלבק לקברנה, ואיך הכי כדאי לאכסן יין אדום*.<br /><br /></span><span class="q">אחרי השעשוע לעיל, יצאתי אל הטרק האחרון שלי בדרום אמריקה - טיפוס לתצפית על הר אקונקגואה. על הנייר מדובר בטרק יקר (250 שקל לאישור כניסה) ומסודר מאוד. ומכיוון שלא מצאתי שותפ מתאים, החלטתי לעשות אותו לבד. </span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgdHxiRCsdmETKveOUbfEQQpgQNfFdou1w65ssb8GX_15lolernv3acuVtS9fPDSD8wzTaNDuCx3xUl0qrjRsGP8M7IpkpvQHu07CslB4vSms8QbFl5-dUzEHOn6-S8e1gLFZTaecSypaQ/s1600-h/Anne.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgdHxiRCsdmETKveOUbfEQQpgQNfFdou1w65ssb8GX_15lolernv3acuVtS9fPDSD8wzTaNDuCx3xUl0qrjRsGP8M7IpkpvQHu07CslB4vSms8QbFl5-dUzEHOn6-S8e1gLFZTaecSypaQ/s200/Anne.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5023281522018339650" border="0" /></a><br />ביום של הטרק, כח עליון התערב כדי לעצרני מלבצע בהר את זממי: קמתי חולה, הריבה התפוצצה ביד, מזג האוויר היה גשמומי, והשלטים במסלול הראו זמנים ארוכים בצורה לא הגיונית. טיפסתי למעלה יחד עם המסלול כשלפתע קול רעם עז - אני מביט למעלה, ורואה סלע גדול שניתק מההר ומדרדר לו למטה. בעודי נהנה מהמחזה, עיניי קולטות חבורת ארגנטינאים צועקים ומנפנפים - מנסים לסמן שהסלע מדרדר לעברי! מזל שהאסימון נפל מהר יותר מהסלע, כי 5 שניות של ריצה באמוק הפרידו ביני לבין המחצות טוטאלית בהחלט. תמונת האילוסטרציה מבהירה היטב מאיזו סכנה ארורה ניצלתי.<br /><br /><br />המשך הטיפוס עד לקמפינג היה מטיש, עקב החולי, הגשם וחוסר בחברה. בקמפינג הבישול לקח יובלות מפני שהמצית נשבר(!) והגז בגזיה (בה השתמשתי רק פעם אחת לפני!) אזל, וכמו שאומר השיר - הכח נגמר והלב נשבר. החלטתי לוותר על המשך הטרק ולמחרת ביצעתי נסיגה מבוהלת חזרה לעיר. כמו שאומר הסמל שלי מטורוס דל פיינס (ראה פרק קודם): חוויה זה סיוט שנגמר.<br /><br /></div><p style="text-align: right;">* בקיבה.</p>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-61496136361575289372007-01-11T15:19:00.000-08:002007-01-11T15:19:11.295-08:00קרחונים וקארחנותאת השבועיים האחרונים ביליתי בחלק הדרומי של פטגוניה - ארץ הקרחונים (ממש לפני שמגיעים לארץ האש, עולים קומה שנייה ומבקשים את חואן). המקום ידוע בטרקים השווים ביבשת. עשיתי פה שני טרקים עיקריים:<br /><br />פריץ רוי - קרוי על שם לוקו, השותף של אחי בדירה, בשל העובדה שכואב לך בתחת אחרי שאתה מסיים אותו (עוד על פריץ בבלוג של אחי - לינק בצד ימין למטה). אחרי הטרק חגגתי את הסילבסטר במסיבה הזויה - דמיינו אותי בכוך צר עם עוד 100 מוצילרוס, קופצים ודוחפים לכל הכיוונים לצלילי בוב מארלי. יחד איתי קפצץ לו אדמונדו, אמיגו מאוסטריה בן 50 שמסתובב בכל מקום עם ברווז גומי.<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgKGBVpYCWcMZIFtSWnT_OqsLD8gUtK3tK1Sl08fS691naBDzRfIwJ6sLi4SBCzH6ivkb2a9Qe1_jGew8cxQMTyCKpwptMQxbfaJFXDghYAfgjGqmSSxpEY6LTdjloFmV6nyyVkZ7CpL2E/s1600-h/P1080954.JPG"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgKGBVpYCWcMZIFtSWnT_OqsLD8gUtK3tK1Sl08fS691naBDzRfIwJ6sLi4SBCzH6ivkb2a9Qe1_jGew8cxQMTyCKpwptMQxbfaJFXDghYAfgjGqmSSxpEY6LTdjloFmV6nyyVkZ7CpL2E/s320/P1080954.JPG" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5018899284119507186" border="0" /></a><br />הטרק הבא בתור קרוי טורוס דל פיייינו - קרוי על שם הכאב ברגליים ובגב שיש לך אחרי שאתה מסיים אותו. הטרק מצטיין בנופים מדהימים בטירוף, ובאינסוף ישראלים שעושים אותו - הפקחים של הפארק יודעים להגיד "רוצה קפה" בשתי השפות הרשמיות של האזור: עברית, ועברית עם ריש ספרדית מתגלגלת. את הטרק עשיתי יחד עם עידן, סמל לשעבר בהנדסה קרבית. כתוצאה מכך, הקצב היה רצחני, השתיקות היו רועמות, והעיקר - הוא סחב את האוהל (אם אתה קורא, תודה). כשעידן לא הסתכל, ניצלתי את ההזדמנות להשתעשע קצת עם בנות המקום.<br /><br /><br /><br /><br />כפינאלה לביקור באיזור, קינחתי בקצת פינגוונים. בתמונה ניתן לראות פינגוונים מבקרים בשמורה של תיירים לא ישראלים,<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhHp3DU_73uGbEGTehyphenhyphenccheRTnBcUQUJuY5EdnRvukT5gCanEV0GRoqQs08iHRDxw_m-GcSwqs68G9mQc2STycgfZowXrNxeJmDyS8CKxvqYlDGncBH5K_McGsUViPo46Hg52ukvGFYYB8/s1600-h/viaje+punta+arenas+009.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhHp3DU_73uGbEGTehyphenhyphenccheRTnBcUQUJuY5EdnRvukT5gCanEV0GRoqQs08iHRDxw_m-GcSwqs68G9mQc2STycgfZowXrNxeJmDyS8CKxvqYlDGncBH5K_McGsUViPo46Hg52ukvGFYYB8/s320/viaje+punta+arenas+009.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5018901066530935042" border="0" /></a>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-58040248017541526322006-12-29T18:55:00.000-08:002006-12-29T18:55:52.623-08:00ניגובים בברילוצ'ה<div align="right">אולה מוצ'אצ'וס! אני ממשיך את עלילותי:<br />נוגה מסתדרת מצויין עם הזוג הישראלי מהסיפורים הקודמים; ואני די קצתי בתחלואים שנפלו עלי כאן (פוקון). לפיכך החלטתי להשאיר את נוגה כאן ולהמשיך לארגנטינה.<br />התחנה הבאה בארגנטינה היא ברילוצ'ה: עיר מפנקת הדחוסה לה בשיפוע לא הגיוני בין הרים מושלגים לאגם. ברילוצ'ה כוללת בעיקר 3 דברים: שוקולד, סטיקים וישראלים.ישנתי באכסניה עם רוב מוחלט לישראלים (קשה מאוד למצוא פה אכסניות שאינן כאלו). </div><div align="right"></div><div align="right">הבילויים בברילוצ'ה היו מגוונים מאוד:</div><div align="right"><br />א. קיטורים על מזג האוויר הגשום והמעונן. המסלולים העיקריים באיזור עדיין סגורים או מעוננים עד מוות. מוי באסה.</div><br /><div align="right">ב. הקמת חבורות מטיילים ישראלים אד הוק (תמונה). למעשה זה נורא קל: אתה נכנס לאיזה אכסניה אקראית, פונה לאדם הראשון שאתה רואה ושואל בעברית: ¨אולי את/ה מעוניין לעשות את שבעת האגמים?¨. ¨שבעת האגמים¨ זאת לא תנוחת סקס כפי שחשבתי בהתחלה, אלא סוג של דרך נופית. </div><div align="right"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgcARv8IDh9evNwQ9NkFdxNogm_82MOj478I50MSD9uhH0bRa_44kL7r3qcc0mr1D8hkfcO6kkx3JYYaU4GUUXvz4y0alaYMllWb-maG74_Q0Vqc1U3_kpMoErdF-HlwQP4B41sAYd5NqE/s1600-h/Imagen+016.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5014137411642334002" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgcARv8IDh9evNwQ9NkFdxNogm_82MOj478I50MSD9uhH0bRa_44kL7r3qcc0mr1D8hkfcO6kkx3JYYaU4GUUXvz4y0alaYMllWb-maG74_Q0Vqc1U3_kpMoErdF-HlwQP4B41sAYd5NqE/s320/Imagen+016.jpg" border="0" /></a></div><br /><br /><br /><div align="right"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgcARv8IDh9evNwQ9NkFdxNogm_82MOj478I50MSD9uhH0bRa_44kL7r3qcc0mr1D8hkfcO6kkx3JYYaU4GUUXvz4y0alaYMllWb-maG74_Q0Vqc1U3_kpMoErdF-HlwQP4B41sAYd5NqE/s1600-h/Imagen+016.jpg"></a></div><p></p><p></p><p></p><p></p><p></p><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div align="right">ג. טרקים. לאור א', הטרק הרב יומי היחיד שהיה לנו היה דו יומי. בהלוך הצטרפה אלינו כלבה מגניבה (תמונה). בחזור הצטרפ אלינו גשם מרגיז שהצליח לחדור את כל ההגנות שלנו. היה רטוב ומגניב. <a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiaPe8wIK7BFE89XUW8OOLmiStf9RfMVQJSMgiULUMbsks07G7w199s3zQj5lolvQuHmUoJCjAfb_kBQf3xVIZaxEhVv7t8Q207ZJGC_eEoatg2MZd1-NBGv7_D58cURphL76YTGe9jqMg/s1600-h/Imagen+015.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5014140413824473922" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiaPe8wIK7BFE89XUW8OOLmiStf9RfMVQJSMgiULUMbsks07G7w199s3zQj5lolvQuHmUoJCjAfb_kBQf3xVIZaxEhVv7t8Q207ZJGC_eEoatg2MZd1-NBGv7_D58cURphL76YTGe9jqMg/s200/Imagen+015.jpg" border="0" /></a></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div align="right">ד. אכילה, מכל הבא לפה: סופגניות (כן, אני כותב לכם בפיגור של שבועיים), שוקולדים, ריבת חלב (זורמת פה כמו מים), גלידה, סטיקים, פסטות...</div><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh1lNY-6FK7HMkidZqKJh81ZyAZ2HWfvClWXdS03XoPBsjQZR3LYE1yspG6f4CAe1eSbXC6x2Ht09hIBGHvNJlZxIcjqV6EDhpQEU0TWkPOyqaviL87TU9k3gCHD557RLV5EiN3kGSpUMU/s1600-h/Imagen.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5014144485453470546" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh1lNY-6FK7HMkidZqKJh81ZyAZ2HWfvClWXdS03XoPBsjQZR3LYE1yspG6f4CAe1eSbXC6x2Ht09hIBGHvNJlZxIcjqV6EDhpQEU0TWkPOyqaviL87TU9k3gCHD557RLV5EiN3kGSpUMU/s200/Imagen.jpg" border="0" /></a><br /><br /><br /><div align="right"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh1lNY-6FK7HMkidZqKJh81ZyAZ2HWfvClWXdS03XoPBsjQZR3LYE1yspG6f4CAe1eSbXC6x2Ht09hIBGHvNJlZxIcjqV6EDhpQEU0TWkPOyqaviL87TU9k3gCHD557RLV5EiN3kGSpUMU/s1600-h/Imagen.jpg"></a></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"></div><div align="right"><br />בפעם הבאה: ואמוס דרומה לאיזור הקרחונים.<br /></div><br /><br /><br /><div align="right"></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div align="right"></div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div align="right"></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-45252427471304569742006-12-26T01:04:00.000-08:002006-12-26T01:04:47.647-08:00פוקון עיר הרשע<div style="text-align: right;">המקום - פוקון. עיר האטרקציות של צ'ילה. החלטנו להתעלק על מקומי נחמד עם שורשים סלביים, כדי שיכיר לנו את חיי הלילה המקומיים.<br />כראוי, התחיל הערב בפיצוציה בה תדלקנו בבירה שטעמה דומה בצורה חשודה לנוזלים של פחית לופ תקנית.<br />לאחר מכן, הליכה מפרכת של חצי שעה עד לדיסקוטק מקומי. הדיסקוטק הסתבר כמקום בילוי למקומיים בני 17. כזכור לחלקכם, בגיל הזה כולן רוצות מילים פשוטות ולכן הדי ג'יי מנגן להיטים כגון ¨אונו¨ ו-¨סניור דה נוצ'ה¨ שכללו פחות או יותר את המילים שבשמות השיר. לאחר 5 דקות של ריקודים, חשתי קלקול קיבה אקוטי מכיוון הבטן - הבירה עשתה את שלה. ברחתי לשירותים.<br /><br />בשירותים: הרבה נוער, חלקו משתמש במשתנה אך רובו משתמש במראה כדי לישר את התסרוקת; ברז שנותן זרזיפ קבוע תוך התעלמות עיקשת מסיבוב הידיות; ואאורקה! שני תאי שירותים - אך מה זאת? בלי מושבי אסלה, בלי נייר טולאט, ובעיקר בלי דלתות. בלית ברירה כרעתי מעל אחת האסלות ושילשלתי... תוך הקפדה על אשרת פנים מכובדת בעיני העוברים והשבים.<br /><br />המשך הלילה והיום שלאחר מכן כללו בעיקר גסיסה איטית בקרן זווית של החדר באכסניה.<br /><br />לא כל החוויות בפוקון היו שליליות; היה גם טרק שלי, של נוגה ושל זוג שחברנו אליו, שהסתיים בקמפינג הכולל מעיינות חמים. בלילה לפני שנכסנו לשקי השינה, קפצנו למים החמים לטבילה לילית. מכיוון שהיה חושך והיה מאוד נעים, הטבילה היתה אה-לה-נטורל (אני ממליץ מאוד לנסות פעם). ומכיוון שאני לא שוכח אותכם קוראיי הנאמנים אך החרמנים, הנצחתי את הרגע במצלמתי (להלן).<br /><br /><br /></div><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjXx2dem1nJQEETsC_UBpy7WNw6jfU-lzn91SKp3wkj0CIug-em907amq_oa7jxlCcTt7pR3bENvgdVRbrdH0bEiQ2Ii2jH90b94A6jwI2Q3yIzivHLT0YBHCf2bWJp4DXFx_YkS7mEriQ/s1600-h/pond.bmp"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjXx2dem1nJQEETsC_UBpy7WNw6jfU-lzn91SKp3wkj0CIug-em907amq_oa7jxlCcTt7pR3bENvgdVRbrdH0bEiQ2Ii2jH90b94A6jwI2Q3yIzivHLT0YBHCf2bWJp4DXFx_YkS7mEriQ/s400/pond.bmp" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5012758400722803490" border="0" /></a>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-12049830287875117252006-12-11T07:23:00.000-08:002006-12-11T07:23:26.406-08:00We´re on the road to nowhere<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEixWitlLDy5kRcQOsei_KoLn7m-TNACr89IjGj3Pac_TKsWqKJCHTMY0nl17G5wuYzgUOCRbFW6A-oXUoYgv1crH-303QSpPTXPKLonhDTOnHieUs98NBMHY_tpjqhboWaPPB9qNJQINOU/s1600-h/IMG_0829.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5007290021360667026" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEixWitlLDy5kRcQOsei_KoLn7m-TNACr89IjGj3Pac_TKsWqKJCHTMY0nl17G5wuYzgUOCRbFW6A-oXUoYgv1crH-303QSpPTXPKLonhDTOnHieUs98NBMHY_tpjqhboWaPPB9qNJQINOU/s320/IMG_0829.jpg" border="0" /></a><br /><div align="right">יום ב: החלטנו לשים את פעמינו לפארק קונגיייו (בספרדית זה יותר קשה להגייה). האישה הנחמדה בטוריסט אינפורמיישן אמרה לנו שאין אוטובוס, אבל לפארק יוצא כביש אחד בלבד ואפשר לתפוס עליו רמפים לתוך הפארק.</div><br /><div align="right"><br />יום ג, בוקר:הצלחנו לתפוס שני טרמפים, שלקחו אותנו רבע דרך.</div><br /><div align="right"><br />יום ג, צהריים: כבר שעות שלא עבר בכביש רכב אחד. אני מנצל את ההמתנה כדי להתיידד עם עמוד עץ מקומי (בתמונה). </div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right">יום ג, אחרי הצהריים: החלטנו להתחיל לצעוד אל הפארק ברגל. הליכה בנוף נחמד מאוד, כשברקע ניתן לשמוע קללות (שלי ושל נוגה) על האישה הנחמדה מהטוריסט אינפורמיישן.</div><br /><div align="right"><br />יום ג, ערב:רכב אחד עבר אבל לא טרח אפילו לעצור. החלטנו לישון בשטח. הקמנו אוהל ומדורה. שעשענו את עצמנו ביצירת בובת וודו של הרכב שלא עצר, ודקרנו אותו בצמיגים. </div><br /><div align="right"><br />יום ד, בוקר:בארוחת הבוקר, חיסלנו את שארית האוכל שנשארה לנו בתיקים. עד הצהריים הספקנו להגיע אל תוך הפרק, ועצרנו ליד לגונה יפיפייה. מזל שנגמרה לי הסוללה במצלמה, כך שלא הייתי צריך להשקיע אנרגיה מיותרת בצילומים.</div><br /><div align="right"><br />יום ד, אחרי הצהריים:אנחנו מחליטים על נסיגה מבוהלת באוטובוס חזרה לעיירה. בהמתנה ליציאה, פגשנו זוג ישראליים חביבים מאוד שסוחבים תיקים עצומים, רובם מלאים באוכל. החלטנו לבלות איתם את הלילה והיום הבאים.</div><br /><div align="right"><br />יום ה: אני חוטף יבלת, ולפיכך אנחנו מבלים את היום הבא ברביצה ליד האגם. טרמפ מהאגדות מחזיר אותנו חזרה לעיירה.</div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right"></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-88784090012943629402006-12-04T16:51:00.001-08:002006-12-04T16:51:55.474-08:00נו אבלו אספניול<div align="right">כשנחתתי בצ'ילה, פגשתי את נוגה -</div><br /><div align="right">and there was much rejoice.</div><br /><div align="right">לאחר יום התארגנות, התחלנו לעשות את דרכנו לכיוון פרק "שבע הספלים", כשבדרך מצטרפים אלינו שני צ'ילאנים חביבים: קוריקו, וסנט קפיטן - בתמונה.</div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5004832407303438850" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjR_J3upT0knt76MHztjOBS3YwxrhdpnU99SO27TyhPe7FHS5TseE6CPI4Kf49FMvqTI_IhV899TdY72Ioc5a2B4F3wa94xBcJSOqvvRAN52VgP-rFKKAnDdEPivIDQ85UmyEfOSUZWvOk/s320/tmunut+006.jpg" border="0" /><br /><div align="right">בזכות תכנון מדוקדק, שנופל אך במעט מתכנון המלחמה בלבנון, החלטנו לחפש אתר קמפינג כשאנחנו סוחבים את המוצ'ילות המלאות (בגדים ציודים וכו). עד מהרה מצאנו את עצמנו בטיפוס תלול של קילומטר וחצי אל עבר הקמפינג. בפסגה לא היה קמפינג אלא חוות סוסים. לאחר תקשורת עם החוואי שכללה נהירות ורקיעות ברגליים החלטנו בכל זאת להקים שם אוהל. </div><div align="right"></div><br /><div align="right">למצער, היינו צריכים לרדת חזרה כמו כלבים, כדי להביא חלק מהציוד הכבד מדי שהטמנו בדרך. למזלנו, לפני שהתחלנו לעלות בפעם השניה נאספנו ע"י ג'יפ שכלל 2 משפחות שמחות, 3 ילדודס, וצ'ילאני שמבין טיפה אנגלית! באמצעות הספרדית העילגת של נוגה ושלי, הצלחנו להתחבר איתם, מה שאיפשר לנו להקים מחנה בחצר של בית הקיץ שלהם באותו ההר - ולהותיר את החוואי לערב אינטמי ומפנק עם הסוסים שלו. בערב כבר הוזמנו לאסאדו (על האש גרדנה) ולפיסקו-קולה (אלכוהול גרנדה גרנדה) ולמחרת בילנו את היום בבריכה שלהם ובמשחקי כדור עם הילדים.</div><div align="right"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5004836951378838034" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhG6yh_wDxg5_1YCjmtU5hbIfW1HhsJzhNQpvS61JL4Expo3OT12yIgON4NkuTaPWz4f3EbrM5h7Untrviz3Ert7CHjgLVvA9F25X9MZqIubStGSZCsITadtCykhZ2WcGId47soxTvWyZ0/s320/tmunut+015.jpg" border="0" /></div><div align="right">בתמונה ניתן לראות את הצ'ילאנים החביבים והרבה בשר. הילדה החמודה שבתמונה רימתה באופן שיטתי אותי ואת אחיה במשחק דיסקיות, ובמקביל שמרה על אחיין בן שנתיים - מה שמזכה אותה במועמדות למיס טרופיקנה, וכנראה גם לנשיאות צ'ילה בעתיד.</div><br /><div align="right"></div><br /><div align="right"></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-72115697637538110652006-12-04T16:15:00.000-08:002006-12-04T16:15:34.464-08:00בואנוס עיר החטאים<div align="right">אולה מוצ'אצ'וס! להלן תמצית אירועי הטיול עד כה.<br />בואנוס איירס: הגעתי משדה התעופה ישירות אל אכסניה שהומלצה באינטרנט. כמובן שהסתבר שהאכסניה היא מאורת ישראלים מצחינה מחשיש. היתרון היחידי שלה הוא בכך שהיא מתמחה בפקידות קבלה יפיפיות. אחרי שירדתי להסתובב בעיר, הבנתי שכל בואנוס איירס מתמחה בבחורות יפיפיות! פינוק.</div><div align="right">בתמונה לפניכם ניתן לראות הפגנת מחאה ספונטנית של ארגנטינאים שמוחים על הגיעו של מולדר לעירם ,ואולי גם על זוטות נוספות כגון אבטלה.</div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5004828172465684978" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjnV-JmFaENWCGBQ-pVxMrgu2bcztwCrSgK5xXBQGgjs7LWl3cL6nag3zLmr690-9yPGqwgL2ND1CTwLUYfHQpuKJ-Y6AV4IZnUJmyz6Tjx9T-HLOpkjozuH6kdVabdHh05aaZ4Tabv6zo/s320/tmunut+002.jpg" border="0" /><br /><div align="right"></div><div align="right">למחרת בבוקר קמתי מוקדם כדי להספיק לטיסה לסנטיגו בצ'ילה. בזמן שאני מתארגן, אחד מוצ'ילר ומוצ'ילרית ישראליים החליטו להעמיק את הכרותם במקלחת ואחר כך במיטה. מאחר ואני מורגל במצבים מעין אלו ,ודי לחכימא, החלטתי לא להצטרף אלא להמשיך לשדה התעופה.</div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-62207262302717697762006-11-26T13:38:00.000-08:002006-11-26T13:38:36.286-08:00מיס טרופיקנה<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://photos1.blogger.com/x/blogger2/2521/900127320198915/1600/595998/noga2ofer.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://photos1.blogger.com/x/blogger2/2521/900127320198915/320/739995/noga2ofer.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;"><br />החלטתי לנצל את הפוסט האחרון שלי בארץ, כדי להכריז על תחרות מיס טרופיקנה. אם את בחורה, נמצאת בדרום אמריקה בחודשיים הקרובים, חושבת שאת מפנקת, ויודעת לזמזם שיר אחד לפחות של מרגול, נכנסת אוטומטית לתחרות. הזוכה המאושרת תיזכה בקרמבו שאני סוחב במיוחד מהארץ, או שווה ערך (אני הייתי בונה על האופציה השניה).<br /><br />ההשתתפות אסורה על עובדי תעשייה אווירית ובני משפחותיהם.<br /><br />המועמדת הראשונה היא נגה (בתמונה), השותפה שלי לטיול. קצת על נוגה: היא נולדה על הר אריכה, והגיעה ברגל למחלקת יולדות בשיבא. הקילומטרוס שהיא שכחה שהיא פיסטנה, רובכם לא עושים באוטו. וזה המקסימום שאני מרשה לעצמי לצחוק עליה, כי הוא עורכת דין.<br /><br />זהו. ולתשומת לב הקורא ערן: ספרתי כמה שערות יש למישמיש בשפם, ואני מצפה למצוא את כולן כשאני חוזר.<br /></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7373843007069514201.post-16718736912942649862006-11-20T09:21:00.000-08:002006-11-20T09:40:57.566-08:00דרום אמריקה הנה אני בא<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://www.gringo.co.il/images/places/carretera15.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 320px;" src="http://www.gringo.co.il/images/places/carretera15.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><div style="text-align: right;">זהו, אריזות אחרונות ואני טס אל ה"מוי ביין" הגדול.<br />תוכלו לעקוב אחרי הנבחרות שבעלילותיי בבלוג. לא לדאוג, אני לא הולך לכתוב על איך "טיפסתי על הפוקו דל בוכריקו כשבדרך תצפית מופלאה על הלאגו דל קאקו" , כי זה פחות מעניין.<br />מצד שני, אני אשמח לספר על חוויות כגון "איך חואן וחואנה הביאו לי ריספקט", בתקווה שיהיו כאלו.<br />איחלתי לעצמי בהצלחה.<br /><br />בתמונה - מקום בדרום אמריקה, שצולם ע"י מישהוא אחר.<br /><br /></div>אייל מולד(ר)http://www.blogger.com/profile/13111733324000816367noreply@blogger.com1