פריץ רוי - קרוי על שם לוקו, השותף של אחי בדירה, בשל העובדה שכואב לך בתחת אחרי שאתה מסיים אותו (עוד על פריץ בבלוג של אחי - לינק בצד ימין למטה). אחרי הטרק חגגתי את הסילבסטר במסיבה הזויה - דמיינו אותי בכוך צר עם עוד 100 מוצילרוס, קופצים ודוחפים לכל הכיוונים לצלילי בוב מארלי. יחד איתי קפצץ לו אדמונדו, אמיגו מאוסטריה בן 50 שמסתובב בכל מקום עם ברווז גומי.
הטרק הבא בתור קרוי טורוס דל פיייינו - קרוי על שם הכאב ברגליים ובגב שיש לך אחרי שאתה מסיים אותו. הטרק מצטיין בנופים מדהימים בטירוף, ובאינסוף ישראלים שעושים אותו - הפקחים של הפארק יודעים להגיד "רוצה קפה" בשתי השפות הרשמיות של האזור: עברית, ועברית עם ריש ספרדית מתגלגלת. את הטרק עשיתי יחד עם עידן, סמל לשעבר בהנדסה קרבית. כתוצאה מכך, הקצב היה רצחני, השתיקות היו רועמות, והעיקר - הוא סחב את האוהל (אם אתה קורא, תודה). כשעידן לא הסתכל, ניצלתי את ההזדמנות להשתעשע קצת עם בנות המקום.
כפינאלה לביקור באיזור, קינחתי בקצת פינגוונים. בתמונה ניתן לראות פינגוונים מבקרים בשמורה של תיירים לא ישראלים,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה