יום ב: החלטנו לשים את פעמינו לפארק קונגיייו (בספרדית זה יותר קשה להגייה). האישה הנחמדה בטוריסט אינפורמיישן אמרה לנו שאין אוטובוס, אבל לפארק יוצא כביש אחד בלבד ואפשר לתפוס עליו רמפים לתוך הפארק.
יום ג, בוקר:הצלחנו לתפוס שני טרמפים, שלקחו אותנו רבע דרך.
יום ג, צהריים: כבר שעות שלא עבר בכביש רכב אחד. אני מנצל את ההמתנה כדי להתיידד עם עמוד עץ מקומי (בתמונה).
יום ג, אחרי הצהריים: החלטנו להתחיל לצעוד אל הפארק ברגל. הליכה בנוף נחמד מאוד, כשברקע ניתן לשמוע קללות (שלי ושל נוגה) על האישה הנחמדה מהטוריסט אינפורמיישן.
יום ג, ערב:רכב אחד עבר אבל לא טרח אפילו לעצור. החלטנו לישון בשטח. הקמנו אוהל ומדורה. שעשענו את עצמנו ביצירת בובת וודו של הרכב שלא עצר, ודקרנו אותו בצמיגים.
יום ד, בוקר:בארוחת הבוקר, חיסלנו את שארית האוכל שנשארה לנו בתיקים. עד הצהריים הספקנו להגיע אל תוך הפרק, ועצרנו ליד לגונה יפיפייה. מזל שנגמרה לי הסוללה במצלמה, כך שלא הייתי צריך להשקיע אנרגיה מיותרת בצילומים.
יום ד, אחרי הצהריים:אנחנו מחליטים על נסיגה מבוהלת באוטובוס חזרה לעיירה. בהמתנה ליציאה, פגשנו זוג ישראליים חביבים מאוד שסוחבים תיקים עצומים, רובם מלאים באוכל. החלטנו לבלות איתם את הלילה והיום הבאים.
יום ה: אני חוטף יבלת, ולפיכך אנחנו מבלים את היום הבא ברביצה ליד האגם. טרמפ מהאגדות מחזיר אותנו חזרה לעיירה.
2 תגובות:
אני במתח
כמו פרק באבודים
מה עם כל האימונים לקראת הטרקים
מה עם סחיבת הפצוע שהתאמנת עליה
נ.ב. תזהר שלא יבזבזו אותך או את נגה בדרכים המסוכנות
הבלוג של אחיך משעשע ביותר
הייתי כורך ומפרסם
זה הזמן להוכיח שהתפוח לא נופל רחוק מאחיו התפוח
מחכה לפרק הבא(רצוי עם תמונות של בחורות ערומות)
נ.ב. האתר של גינצבורג מאכזב
אם זו בדיחה אז היא לא מצחיקה
הוסף רשומת תגובה