נו אבלו אספניול

כשנחתתי בצ'ילה, פגשתי את נוגה -

and there was much rejoice.

לאחר יום התארגנות, התחלנו לעשות את דרכנו לכיוון פרק "שבע הספלים", כשבדרך מצטרפים אלינו שני צ'ילאנים חביבים: קוריקו, וסנט קפיטן - בתמונה.

בזכות תכנון מדוקדק, שנופל אך במעט מתכנון המלחמה בלבנון, החלטנו לחפש אתר קמפינג כשאנחנו סוחבים את המוצ'ילות המלאות (בגדים ציודים וכו). עד מהרה מצאנו את עצמנו בטיפוס תלול של קילומטר וחצי אל עבר הקמפינג. בפסגה לא היה קמפינג אלא חוות סוסים. לאחר תקשורת עם החוואי שכללה נהירות ורקיעות ברגליים החלטנו בכל זאת להקים שם אוהל.

למצער, היינו צריכים לרדת חזרה כמו כלבים, כדי להביא חלק מהציוד הכבד מדי שהטמנו בדרך. למזלנו, לפני שהתחלנו לעלות בפעם השניה נאספנו ע"י ג'יפ שכלל 2 משפחות שמחות, 3 ילדודס, וצ'ילאני שמבין טיפה אנגלית! באמצעות הספרדית העילגת של נוגה ושלי, הצלחנו להתחבר איתם, מה שאיפשר לנו להקים מחנה בחצר של בית הקיץ שלהם באותו ההר - ולהותיר את החוואי לערב אינטמי ומפנק עם הסוסים שלו. בערב כבר הוזמנו לאסאדו (על האש גרדנה) ולפיסקו-קולה (אלכוהול גרנדה גרנדה) ולמחרת בילנו את היום בבריכה שלהם ובמשחקי כדור עם הילדים.

בתמונה ניתן לראות את הצ'ילאנים החביבים והרבה בשר. הילדה החמודה שבתמונה רימתה באופן שיטתי אותי ואת אחיה במשחק דיסקיות, ובמקביל שמרה על אחיין בן שנתיים - מה שמזכה אותה במועמדות למיס טרופיקנה, וכנראה גם לנשיאות צ'ילה בעתיד.